Chapter 68

1For the conductor, a psalm, a song of David.   אלַֽמְנַצֵּ֥חַ לְדָוִ֗ד מִזְמ֥וֹר שִֽׁיר:
2May God rise; His enemies scatter, and those who hate Him flee from before Him.   ביָק֣וּם אֱ֖לֹהִים יָפ֣וּצוּ אֽוֹיְבָ֑יו וְיָנ֥וּסוּ מְ֜שַׂנְאָ֗יו מִפָּנָֽיו:
May God rise; His enemies scatter. Amalek and his ilk.   יקום אלהים יפוצו אויביו.  עמלק וכיוצא בו:
3As smoke is driven away, You will drive [them] away; as wax melts before fire, the wicked will perish from before God.   גכְּהִנְדֹּ֥ף עָשָׁ֗ן תִּ֫נְדֹּ֥ף כְּהִמֵּ֣ס דּ֖וֹנַג מִפְּנֵי־אֵ֑שׁ יֹֽאבְד֥וּ רְ֜שָׁעִ֗ים מִפְּנֵ֥י אֱלֹהִֽים:
As smoke is driven away. as it is driven away. As the smoke is driven away so will You drive [them] away.   כהנדוף.  כהתנדף כאשר יתנדף העשן כן תנדפם:
from before God. From before the Ark in the days of Moses. (And it came to pass when the Ark traveled, that Moses said, “Arise, O Lord, and Your enemies will scatter.” Shem Ephraim) And when it rested, he would say, “Return, O Lord, etc.”   מפני אלהים.  מפני הארון בימי משה ובנוחה יאמר שובה ה' וגו' (במדבר י׳:ל״ו):
4And the righteous will rejoice, yea, they will exult before God and they will delight with joy.   דוְֽצַדִּיקִ֗ים יִשְׂמְח֣וּ יַֽ֖עַלְצוּ לִפְנֵ֣י אֱ֜לֹהִ֗ים וְיָ֘שִׂ֥ישׂוּ בְשִׂמְחָֽה:
and they will delight with joy. And this is the joy, and so will they say, “Sing to God, etc.”   וישישו בשמחה.  וזהו המשוש וכן יאמרו שירו לאלהים וגו':
5"Sing to God, sing praises to His name, praise Him Who rides in Aravoth by His name Yah, and rejoice before Him.   השִׁ֚ירוּ | לֵֽאלֹהִים֘ זַמְּר֪וּ שְׁמ֥֫וֹ סֹ֡לּוּ לָרֹֽכֵ֣ב בָּֽ֖עֲרָבוֹת בְּיָ֥הּ שְׁ֜מ֗וֹ וְעִלְז֥וּ לְפָנָֽיו:
praise. Heb. סולו, an expression of praise. Similarly (Job 28:16): “It cannot be praised (תסלה) with the jewelry of Ophir;” (Lam. 4:2), “worth their weight (המסלאים) in fine gold.”   סולו.  לשון שבח וכן לא תסלה בכתם (איוב כ״ח:ט״ז) המסולאים בפז (איכה ד'):
by His name Yah. By the name י-ה, which is an expression of fear, as we translate it דחילא, fear (below 118:14): “My might and my praise is the fear of the Lord (י-ה).” Likewise (Exod. 17:16): “For a hand is on the throne of the Lord (י-ה),” in the Targum: [And he said, “This is stated with an oath from below the fear of the Shechinah on the throne of His glory, etc.] Similarly (Isa. 26:4): ” for in Yah the Lord, “ is paraphrased by the Targum: for then You will be redeemed by the word of the fear of the Lord, the Strongest of the world.” The Psalmist says, “Praise Him, fear Him, and rejoice.” This resembles what is said elsewhere (above 2:11): “and rejoice with quaking.”   ביה שמו.  בשם י"ה שהוא ל' יראה כדמתרגמינן דחילא עזי וזמרת יה (לקמן קי"ח) וכן כי יד על כס יה (שמות י״ז:ט״ז) בתרגום וכן כי ביה ה' (ישעיה כ"ו) ארי בכן תתפרקון במימרא דחילא ה' ותקיף עלמא אומר המשורר שבחו לפניו וגורו מפניו ועלזו וזהו דוגמת האמור במקום אחר וגילו ברעדה (לעיל ב'):
6O Father of orphans and Judge of widows, O God in His holy dwelling place."   ואֲבִ֣י יְ֖תוֹמִים וְדַיַּ֣ן אַלְמָנ֑וֹת אֱ֜לֹהִ֗ים בִּמְע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ:
O Father of orphans. And this is the praise that You shall praise before Him: the entire matter until the end of the psalm.   אבי יתומים.  זהו השבח שתשבחו לפניו כל הענין עד סוף כל המזמור:
Father of orphans. Who became a father to Israel, who are orphans, as it is said (Lam. 5:3): “We were orphans without a father.”   אבי יתומים.  שנעשה אב לישראל שהם יתומי' כמו שנאמר (איכה ה׳:ג׳) יתומים היינו ואין אב:
and Judge of widows. Who performed the judgment of Jerusalem, concerning which it says (Lam. 1:1): “was like a widow.”   ודין אלמנות.  שעשה משפטה של ירושלים שנאמר בה היתה כאלמנה (שם א'):
7God settles the solitary in a house; He takes the prisoners out at the most opportune time, but the rebellious dwell in an arid land.   זאֱלֹהִ֚ים | מ֘וֹשִׁ֚יב יְחִידִ֨ים | בַּ֗יְתָה מוֹצִ֣יא אֲ֖סִירִים בַּכּֽוֹשָׁר֑וֹת אַךְ־סֽ֜וֹרְרִ֗ים שָֽׁכְנ֥וּ צְחִיחָֽה:
settles the solitary in a house. Israel, who were spread out. He gathered together each one from the place where he was lost and settled them in a complete household and a complete nation.   מושיב יחידים ביתה.  ישראל שהיו מפוזרין כנסם יחד איש איש מנדחו והושיבם בית שלם וכנסיה שלימה:
He takes the prisoners out at the most opportune time. He took Israel out of Egypt in the month that is best suited for travelers, neither hot nor cold.   מוציא אסירים בכושרות.  הוציא את ישראל ממצרים בחדש שהוא כשר להולכי דרכים לא חמה ולא צנה:
but the rebellious. The Egyptians.   אך סוררים.  מצרים:
dwell in an arid land. Their land remained arid and thirsty. I found [this].   שכנו צחיחה.  ונשארה ארצם ציה וצמאה, (מצאתי):
8O God, when You went out before Your people, when You marched through the wilderness, forever.   חאֱלֹהִ֗ים בְּ֖צֵֽאתְךָ לִפְנֵ֣י עַמֶּ֑ךָ בְּצַעְדְּךָ֖ בִֽישִׁימ֣וֹן סֶֽלָה:
when You marched. When You stepped with your step.   בצעדך.  כשצעדת בצעדך בצעד שלך:
forever. There You showed me that this is Your way forever: for every distress, redemption.   סלה.  שם הראיתני זה דרכך לעולם לכל צרה גאולה:
9The earth quaked, even the heavens dripped; this is Sinai, because of God, the God of Israel.   טאֶ֚רֶץ רָעָ֨שָׁה | אַף־שָׁמַ֣יִם נָֽטְפוּ֘ מִפְּנֵ֪י אֱלֹ֫הִ֥ים זֶ֥ה סִינַ֑י מִפְּנֵ֥י אֱ֜לֹהִ֗ים אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
this is Sinai. That too quaked because of the Lord God of Israel.   זה סיני.  גם הוא רעש מפני ה' אלהי ישראל:
10Generous rain You poured down, O God; Your heritage, which was weary, You established.   יגֶּ֣שֶׁם נְ֖דָבוֹת תָּנִ֣יף אֱלֹהִ֑ים נַֽחֲלָֽתְךָ֥ וְ֜נִלְאָ֗ה אַתָּ֣ה כֽוֹנַנְתָּֽהּ:
Generous rain You poured down. This too You did for us: if we needed rain, You lifted them and poured upon us constantly rains of generosity and blessing.   גשם נדבות תניף.  עוד זאת עשית לנו אם הוצרכנו לגשמים הניפות והטלת עלינו תמיד גשמי נדבה וברכה:
Your heritage, which was weary, You established. When the heritage of Your land was weary and thirsty for rain, You established it [Your heritage]. I found:   נחלתך ונלאה אתה כוננתה.  כשהיתה נחלת ארצך נלאה וצמאה למטר אתה כוננת אותה, (מצאתי):
Your heritage which was weary. Which is called your heritage, and which is weary; i.e., sometimes it is so.   נחלתך ונלאה.  הקרויה נחלתך והיא נלאה כלו' פעמים שהיא כך:
11Your congregation dwelt therein; You prepare with Your goodness for the poor, O God.   יאחַיָּֽתְךָ֥ יָֽשְׁבוּ־בָ֑הּ תָּ֚כִ֥ין בְּטוֹבָֽתְךָ֖ לֶֽעָנִ֣י אֱלֹהִֽים:
Your congregation dwelt therein. Heb. (חיתך). Your congregation has dwelt therein, as (II Sam. 23:11): “and the Philistines gathered together their camp (sic) into a troop (לחיה).” Another explanation: The congregation of Israel is known as the animal and the beast of the Holy One, blessed be He.   חיתך ישבו בה.  עדתך ישבו בה כמו ויאספו פלשתים את מחניהם לחיה (שמואל ב כ״ג:י״א) ד"א חיתך, כנסת ישראל קרויה בהמתו וחיתו של הקב"ה:
You prepare with your goodness. When they left Egypt, You led them around in the desert for forty years because the Canaanites rose and cut down the trees. During the interim, when they tarried in the desert, they rose and rectified it all.   תכין בטובתך.  כשיצאו ממצרים הסיבותם במדבר ארבעים שנה לפי שעמדו כנעניים וגדעו את האילנות ובתוך כך שעכבו במדבר עמדו ותקנו הכל:
12The Lord will give out a word; they will announce it to a great multitude.   יבאֲדֹנָ֥י יִתֶּן־אֹ֑מֶר הַֽ֜מְבַשְּׂר֗וֹת צָבָ֥א רָֽב:
The Lord will give out a word; they will announce it to a great multitude. Heb. אמר, [like] מאמר, statement. He will yet roar with [His] voice to allow the hosts of the great nations to hear it. Now what is the word? The kings of the hosts of nations will wander, yea they will wander. They will wander and be cast out of the land of Israel, and the congregation of Israel, who is the dweller of the house, will divide their spoils, as it is said (Isa. 23:18): “And her commerce and her hire shall be holy, etc.”   אד' יתן אומר המבשרות וגו'.  אומר מאמר עוד הוא ישאג בקול להשמיע צבאות הגוים הרבים ומהו האומר: מלכי צבאות הגוים ידדון ידדון יתנדו וישלכו מתוך א"י וכנסת ישראל שהיא נות בית תחלק את שללם כמו שנאמר והי' סחרה ואתננה קדש וגומר (ישעיהו כ״ג:י״ח)
13Kings of hosts will wander, yea they will wander, and she who dwells in the house will divide the spoils.   יגמַלְכֵ֣י צְ֖בָאֽוֹת יִדֹּד֣וּן יִדֹּד֑וּן וּנְוַת־בַּ֜֗יִת תְּחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל:
14If you lie between the borders-the feathers of a dove covered with silver, and its pinions with brilliant gold.   ידאִם־תִּשְׁכְּבוּן֘ בֵּ֪ין שְׁפַ֫תָּ֥יִם כַּנְפֵ֣י י֖וֹנָה נֶחְפָּ֣ה בַכֶּ֑סֶף וְ֜אֶבְרוֹתֶ֗יהָ בִּֽירַקְרַ֥ק חָרֽוּץ:
If you lie between the borders, etc.. All this is the word. He says to them, “If you had lain between your borders and had enjoyed pleasures, this My dove, My congregation, whose feathers are covered with silver.” Now what is the silver, and what is the gold?   אם תשכבון בין שפתים וגו'.  כל זה האומר יאמר להם אם אתם שכבתם בין תחומיכ' והתענגתם בתענוגים זאת יונתי כנסייתי כנפיה נחפה בכסף ומהו הכסף והחרוץ:
(15) When the Almighty spreads out, etc.. When the Holy One, blessed be He, explained His Torah, with which the kings are “snowed and whitened” in a land of the Shadow of Death and darkness then its feathers (dove’s feathers) were covered with the desire and yearning for the Torah and [its] Commandments.   בפרש שדי וגו'. כשפירש הקב"ה לפניהם תורתו אשר המלכים נשלגים ומתלבנים בה בארץ צלמות וחשך אז נחפו כנפיה (כנפי יונה) בכספה וחמדתה של תורה ומצות:
the feathers of a dove. Plumes in French.   כנפי יונה. פלומ"א בלעז:
and its pinions. Its wings, with which it flies.   ואברותיה.  כנפיה שעופפת בהן:
with brilliant gold. Heb. בירקרק חרוץ. Dunash the son of Labrat interpreted חרוּץ as gold. Therefore, the Psalmist juxtaposed it to silver, and ירקרק חרוץ is the gold brought from the land of Havilah and from the land of Cush; very good gold, neither yellow nor red. Therefore, it is called ירקרק, as (Lev. 13:42): “reddish white (לבן אדמדם),” which is neither white nor red. Therefore, it is doubled: אדמדם, ירקרק.   בירקרק חרוץ.  פתר דונש בן לברט החרוץ הוא זהב ולכך נתנו המשורר אצל הכסף וירקרק החרוץ הוא הזהב אשר יובא מארץ החוילה ומארץ כוש זהב טוב מאד מאד לא הוא ירוק ולא הוא אדום ולכך קראו ירקרק כמו (ויקרא י״ג:מ״ב) לבן אדמדם שאינו לא לבן ולא אדום לכך נכפל ירקרק אדמדם:
15When the Almighty spreads out for kings therein, it will become as white as snow in darkness.   טובְּפָ֘רֵ֚שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֘כִ֚ים בָּ֗הּ תַּשְׁלֵ֥ג בְּצַלְמֽוֹן:
kings. These are the Torah scholars, as it is said (Prov. 8:15): “Kings reign with me.”   בפרש.  לשון ופרשו את השמלה (דברים כ"ב) בוררין את הדבר כשמלה חדשה:
When… spreads out. Heb. בפרש, an expression of (Deut. 22:17): “and they will spread out (ופרשו) the garment”; they clarify the matter as a new garment.   מלכי'.  אלו ת"ח כמו שנאמר (משלי ח׳:ט״ו) בי מלכים ימלוכו:
16The mountain of God is the mountain of Bashan; the mountain of peaks is the mountain of Bashan.   טזהַר־אֱלֹהִ֥ים הַר־בָּשָׁ֑ן הַר־גַּ֜בְנֻנִּ֗ים הַר־בָּשָֽׁן:
The mountain of God is the mountain of Bashan. And where did He spread it out? On Mt. Sinai, which is the mountain of God and is near Bashan on the eastern side of the Jordan.   הר אלהים הר בשן.  והיכן פירשה בהר סיני שהוא הר אלהים סמוך לבשן בעבר הירדן:
the mountain of peaks. The special mountain among the mountains.   הר גבנונים.  הר המיוחד שבהרים:
peaks. Heb. גבננים, an expression of mountains, because of their height, as (Ezek. 16:24): “and you built for yourself a platform (גב).” Any high thing is called גַב.   גבנונים.  לשון הרים על שם גובהם כמו (יחזקאל ט״ז:כ״ד) ותבני לך גב כל דבר גבוה קרוי גב:
17Why do you lurk, you lofty mountains, for the mountain that God desired for His dwelling? Even the Lord will dwell [there] forever.   יזלָ֚מָּה | תְּרַצְּדוּן֘ הָרִ֪ים גַּבְנֻ֫נִּ֥ים הָהָ֗ר חָמַ֣ד אֱלֹהִ֣ים לְשִׁבְתּ֑וֹ אַף־יְ֜הֹוָ֗ה יִשְׁכֹּ֥ן לָנֶֽצַח:
Why do you lurk, you lofty mountains. All this refers back to “The Lord will give out a word.” He says further to them, “Why do you lurk (תרצדון), you lofty mountains?” Why do you lurk, you lofty mountains, to destroy the mountain that God desired for His dwelling, to cause His Shechinah to rest upon it? That is the Temple Mount. Even He will dwell there forever. Its sanctity is a perpetual sanctity. After it was chosen for His dwelling, the Shechinah did not rest elsewhere. I saw in the works of Rabbi Moshe Hadarshan that רצד is “ambush” in Arabic. But Menachem (p. 166) explained תרצדוּן like תרקדוּן, you prance. That expression, too, fits the context.   למה תרצדון הרים גבנונים.  כל זה מוסב על ה' יתן אומר עוד יאמר להם למה תרצדון הרים גבנונים למה תארובון אתם ההרים גבנונים הגבוהים להשחית את ההר אשר חמד אלהים לשבתו לשרות עליו שכינה הוא הר הבית אף הוא לנצח ישכון שם קדושתו קדושת עולם משנבחר לשבתו לא שרתה שכינה במקום אחר, ראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן רצד הוא מארב בל' ערבי, אבל מנחם פירש תרצדון כמו תרקדון אף אותו לשון נופל על השיטה הזאת:
18God's chariot is twice ten thousand times thousands of angels. The Lord was among them at Sinai in His holiness.   יחרֶ֚כֶב אֱלֹהִ֗ים רִבֹּתַ֣יִם אַלְפֵ֣י שִׁנְאָ֑ן אֲדֹנָ֥י בָ֜֗ם סִינַ֥י בַּקֹּֽדֶשׁ:
God’s chariot, etc.. This too refers back to the “The Lord will give forth a word,” to mention the love of His people. Even when God’s chariot of “twice ten thousand times thousands of” brilliant “sharpened” angels appeared, and the Lord was among them at Sinai with His holiness, there too, you, the leader of His people, Moses the son of Amram ascended on high and took captives.   רכב אלהים וגו'.  עוד זה מוסב על ה' יתן אומר להזכיר חבת עמו אף כשנגלה רכב אלהים רבותים של אלפים שנאנים שנונים מלאכים חדים וה' היה ביניהם בסיני בקודש אף שם:
19You ascended on high, you took captives; you took gifts to be among men, and also rebellious ones for Yah God to dwell.   יטעָ֘לִ֚יתָ לַמָּר֨וֹם | שָׁ֘בִ֚יתָ שֶּׁ֗בִי לָקַ֣חְתָּ מַ֖תָּנוֹת בָּֽאָדָ֑ם וְאַ֥ף סֽ֜וֹרְרִ֗ים לִשְׁכֹּ֚ן | יָ֬הּ אֱלֹהִֽים:
and also rebellious ones for Yah God to dwell. Also you brought about that the Holy One, blessed be He, rested in the Tabernacle of the Torah, and you took gifts from the celestial beings to give them to the sons of men, also among a people who were rebellious and were rebelling against Him and provoking Him.   עלית.  אתה נגיד עמו משה בן עמרם למרום, שבית שבי את התורה, ולקחת מתנות מן העליונים ולתתם לבני אדם ואף סוררים לשכון יה אלהים אף עוד גרמת ששכן הקב"ה במשכן בתוך עם שהיו סוררים וממרים ומקציפים אותו:
20Blessed is the Lord; every day God lavishes upon us our salvation forever.   כבָּר֥וּךְ אֲדֹנָי֘ י֚וֹם | י֗וֹם יַֽעֲמָ֫ס לָ֥נוּ הָ֘אֵ֚ל יְשֽׁוּעָתֵ֬נוּ סֶֽלָה:
Blessed is the Lord, etc.. This is part of the song mentioned above: “Sing to God.”   ברוך אד' וגו'.  זה מן השיר האמור למעלה שירו לאלהים:
lavishes upon us. He will give us a great salvation, [greater] than any burden, as much as we can carry. (I found: "every day… lavishes upon us" He always behaves in this manner to us, that for every distress there is a salvation.)   יעמס לנו.  יתן לנו ישועה רבה מכל עומס ככל אשר נוכל שאת, (מצאתי יום יום יעמס לנו כל הימים כן נוהג בנו לכל צרה ישועה)
21God is to us the God of salvations, but God the Lord has the ways to death.   כאהָ֚אֵ֖ל | לָנוּ֘ אֵ֪ל לְמֽוֹשָׁ֫ע֥וֹת וְלֵֽיהֹוִ֥ה אֲדֹנָ֑י לַ֜מָּ֗וֶת תּֽוֹצָאֽוֹת:
God is to us the God of salvations. God is our Savior, but He has many paths, i.e., kinds of death. תוצאות means, ways to death. However, He does not lay them upon us, but with them He wounds the head of His enemies.   האל לנו אל למושעות.  אל מושיע הוא לנו ולפניו יש הרבה תוצאות מיני מות תוצאות דרכים אל המות אך לא עלינו הוא נותנם אבל ימחץ בהם ראש אויביו:
22Indeed God will wound His enemies' head, the hairy pate of him who goes with his guilt.   כבאַךְ־אֱלֹהִ֗ים יִמְחַץ֘ רֹ֪אשׁ אֹֽ֫יְבָ֥יו קָדְקֹ֥ד שֵׂעָ֑ר מִ֜תְהַלֵּ֗ךְ בַּֽאֲשָׁמָֽיו:
the hairy pate. The pate of Esau, who is a “hairy man,” and who always goes with his guilt.   קדקד שער.  קדקדו של עשו שהוא איש שעיר המתהלך תמיד באשמיו (ואינו חוזר מרעתו):
23The Lord said, "I shall restore from Bashan; I shall restore from the depths of the sea.   כגאָמַ֣ר אֲ֖דֹנָי מִבָּשָׁ֣ן אָשִׁ֑יב אָ֜שִׁ֗יב מִמְּצֻל֥וֹת יָֽם:
The Lord said, “I shall restore from Bashan”. For so He promised to restore us from the mighty ones of Bashan and from the islands of the sea.   אמר ה' מבשן אשיב.  כי כן הבטיח להשיב אותנו מתוך אבירי בשן ומאיי הים:
24In order that your foot may wade through blood; the tongue of your dogs will have its portion from the enemies."   כדלְמַ֚עַן | תִּֽמְחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ בְּ֫דָ֥ם לְשׁ֥וֹן כְּלָבֶ֑יךָ מֵאֽוֹיְבִ֥ים מִנֵּֽהוּ:
In order that your foot may wade through blood. When He crushes the head of the enemy, our feet will wade through their blood. תִּמְחַץ is an expression of splitting into the blood, as (Jud. 5:26): “she split (ומחצה) and penetrated his temple,” like בָּקְעָה, she split. This is Mishnaic Hebrew: “and the pilgrims were wading (בוקעים) up to their knees in blood.” Another explanation: תִּמְחַץ The name of a vessel with which they draw wine from the pit is called מַחַץ, in Tractate Avodah Zarah (72b).   למען תמחץ.  רגלינו בדם כשימחץ את ראש האויב תהא רגלינו בוקעת בדמם תמחץ לשון בוקע בתוך הדם כמו (שופטי' ה) מחצה וחלפה רקתו כמו בקעה ול' משנה הוא והיו עולי רגלים בוקעים עד ארכבותיהם בדם ד"א תמחץ שם כלי ששואבין בו יין מן הבור מחץ שמו במסכת ע"ז:
from the enemies. From the blood of the enemies.   מאויבים. מדם האויבים:
will have its portion. Heb. מנהו, its sustenance will be, as we say (Suc. 39b): “How do we know that מן is an expression of food?” For it is written (Dan. 1:10): “who appointed (מנה) your food, etc.”   מנהו.  תהיה פרנסתו כדאמרינן מאי משמע דמן לישנא דמזוני הוא דכתיב (דניאל א׳:י׳) אשר מנה את מאכלכם וגומר:
25They saw Your ways, O God, the ways of my God, my King in sanctity.   כהרָא֣וּ הֲלִֽיכוֹתֶ֣יךָ אֱלֹהִ֑ים הֲלִ֘יכ֚וֹת אֵלִ֖י מַלְכִּ֣י בַקֹּֽדֶשׁ:
They saw Your ways, O God. That is to say, it is fitting that You save these people, for when they saw Your ways in Your sanctity in the sea, singers came first to sing before You the Song of the Sea, and after them came the minstrels, these are the angels.   ראו הליכותיך אלהים.  כלומר לאלו נאה לך להושי' שכשראו הליכותיך בקדושתך בים קדמו שרים לשורר לפניך שירת הים ואחריהם באו הנוגנים אלו המלאכים:
26Singers went first, minstrels afterwards, in the midst of maidens playing timbrels.   כוקִדְּמ֣וּ שָׁ֖רִים אַחַ֣ר נֹֽגְנִ֑ים בְּת֖וֹךְ עֲלָמ֣וֹת תּֽוֹפֵפֽוֹת:
in the midst of maidens playing timbrels. With Miriam and her maidens, who took the timbrel in her hand, and they said with their praise…   בתוך עלמות תופפות.  בתוך מרים ונערותיה אשר לקחה התוף בידה ואמרו בשבחם:
27In congregations bless God the Lord, from the womb of Israel.   כזבְּֽמַקְהֵלוֹת בָּֽרְכ֣וּ אֱלֹהִ֑ים אֲ֜דֹנָ֗י מִמְּק֥וֹר יִשְׂרָאֵֽל:
In congregations bless God, the Lord, from the womb of Israel. Even the fetuses in their mothers’ wombs recited the Song.   במקהלות ברכו אלהים אד' ממקור ישראל.  אף עוברים ממעי אמן אמרו שירה:
28There Benjamin the youngest rules over them; the princes of Judah pelt them with stones, as do the princes of Zebulun and the princes of Naftali.   כחשָׁ֚ם בִּנְיָמִ֨ן | צָעִ֡יר רֹדֵ֗ם שָׂרֵ֣י יְ֖הוּדָה רִגְמָתָ֑ם שָׂרֵ֥י זְ֜בֻל֗וּן שָׂרֵ֥י נַפְתָּלִֽי:
There Benjamin. the youngest became the ruler over them.   שם בנימין.  הצעיר נעשה רודה עליהם:
rules over them. Heb. רֹדֵם, like רֹדָם, with a “kamatz.” From there, he merited to become king because he descended first into the sea, and so did Samuel say to Saul (I Sam. 15:17): “Even if you are small in your own eyes, are you not the head of the tribes of Israel?” which Jonathan paraphrases: The tribe of Benjamin crossed the sea at the head of all the other tribes.   רודם.  כמו רודם בקמ"ץ משם זכה להיות מלך לפי שירד תחלה לים וכן אמר לו שמואל לשאול (שמואל א ט״ו:י״ז) הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה ותרגמו יונתן שבטא דבנימן עבר בימא בריש כל שאר שבטיא:
the princes of Judah pelt them with stones. They envy them and throw stones at them, and so do the princes of Zebulun and the princes of Naftali. So, he says to him, “Your God has commanded your strength.” Another explanation: רִגְמָתָם is the equivalent of רִקְמָתָם, their embroidery, their embroidered garments, an expression of purple (ארגמן). In this way Menachem associated it (p. 161).   שרי יהודה רגמתם.  מתקנאים בהם וזורקין בהם אבנים וכן שרי זבולון ונפתלי וכן אמר לו צוה אלהיך עזך (סא"א), ד"א (רגמתם רקמתם לבושן בגדי וכו') רקמתם לשון ארגמן, כך חברו מנחם:
29Your God has commanded your strength; show this strength, O God, which You have wrought for us.   כטצִוָּ֥ה אֱלֹהֶ֗יךָ עֻ֫זֶּ֥ךָ עוּזָּ֥ה אֱלֹהִ֑ים ז֜֗וּ פָּעַ֥לְתָּ לָּֽנוּ:
show this strength, O God, etc.. Now the Psalmist returns to his prayer that he prayed, “Let God rise, and let His enemies scatter.” Show Your strength, O God, and strengthen Yourself, for You have wrought all these for us.   עוזה אלהים וגו'.  עכשיו חוזר המשורר לתפלתו שהתפלל יקום אלהים ויפוצו אויביו עוזה אלהים והתגבר אשר כל אלה פעלת לנו:
30From Your Temple, which is over Jerusalem, kings will bring You tribute.   למֵהֵ֣יכָלֶךָ עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם לְךָ֚ יוֹבִ֖ילוּ מְלָכִ֣ים שָֽׁי:
From Your Temple, which is over Jerusalem, etc.. And since the kings will see the glory of Your temple, which is over Jerusalem, they will bring You a gift and a tribute.   מהיכלך על ירושלם.  וממה שיראו המלכים כבוד היכלך אשר על ירושלים יובילו לך דורון ושי:
31Rebuke the people of the forest, the congregation of mighty bulls among people like calves, submitting himself for pieces of silver; he scatters peoples, they always desire battles.   לאגְּעַ֨ר חַיַּ֪ת קָנֶ֡ה עֲדַ֚ת אַבִּירִ֨ים | בְּעֶגְלֵ֬י עַמִּ֗ים מִתְרַפֵּ֥ס בְּרַצֵּי־כָ֑סֶף בִּזַּ֥ר עַ֜מִּ֗ים קְרָב֥וֹת יֶחְפָּֽצוּ:
Rebuke the people of the forest. This is Ishmael [Esau], who is compared to the “boar from the forest,” which dwells among the reeds (below 80:14).   גער חית קנה.  זה עמלק שנמשל כחית יער הדר בין הקנים:
the congregation of mighty bulls, among peoples like calves. A people that has become fat and thick like mighty bulls among the other nations, which are merely like calves as compared to them.   עדת אבירים בעגלי עמים.  עם ששמנו ועשתו כפרים אבירים בתוך שאר האומות שאינם אלא כעגלים לנגדם:
submitting himself for pieces of silver. They do not submit themselves to any person unless he persuades them with money.   מתרפס ברצי כסף.  אינם מתרצי' לכל אדם אלא א"כ מרצה להם מעות:
he scatters peoples. They scattered the tribes, as it is said: (Deut. 33:3): “Also He loves the peoples,” and they always desire battles. They want to fight with us.   בזר עמים.  פזרו את השבטים כד"א (דברים ל״ג:ג׳) אף חובב עמים ותמיד קרבות יחפצון, חפצים להלחם בנו:
32Gifts will be brought from Egypt; Cush will cause his hands to run to God.   לביֶֽאֱתָ֣יוּ חַ֖שְׁמַנִּים מִנִּ֣י מִצְרָ֑יִם כּוּ֖שׁ תָּרִ֥יץ יָ֜דָ֗יו לֵֽאלֹהִֽים:
Gifts will be brought. (Then, when You destroy Esau and the King Messiah arises, they will bring you gifts from Egypt and from Cush. Parshandatha) Then, when You scatter the enemy, and the King Messiah arises in the future, they will bring you gifts from Egypt and from Cush. Menachem interpreted חשמנים as the name of a province, the dwellers of Hashmonah (p. 96), but the commentators interpret it as an expression of a gift.   יאתיו חשמנים.  ואז כשתחריב את עמלק ויקום מלך המשיח יביאו לך דורונו' ממצרי' ומכוש, ומנחם פתר משמנים שם מדינה יושבי חשמונה והפותרים פותרין אותו ל' דורון:
33Kingdoms of the earth, sing to God, sing praises to the Lord forever.   לגמַמְלְכ֣וֹת הָ֖אָרֶץ שִׁ֣ירוּ לֵֽאלֹהִ֑ים זַמְּר֖וּ אֲדֹנָ֣י סֶֽלָה:
sing to God. Who showed His greatness and redeemed His people.   שירו לאלהים.  שהראם גדלו וגאל את עמו:
34To Him Who rides on the heaven of heavens of old; behold, He gives forth with His voice a voice of strength.   לדלָרֹֽכֵב בִּשְׁמֵ֣י שְׁמֵי־קֶ֑דֶם הֵן־יִתֵּ֥ן בְּ֜קוֹלוֹ ק֣וֹל עֹֽז:
behold He gives forth. Heb. יתן, behold He gives.   הן יתן.  הן נותן:
35Attribute strength to God; over Israel is His pride, and His strength is in the skies.   להתְּנ֥וּ עֹ֗ז לֵֽאלֹ֫הִ֥ים עַל־יִשְׂרָאֵ֥ל גַּֽאֲוָת֑וֹ וְ֜עֻזּ֗וֹ בַּשְּׁחָקִֽים:
36You are feared, O God, from Your Sanctuary; the God of Israel-He gives strength and power to the people; blessed be God.   לונ֚וֹרָ֥א אֱלֹהִ֗ים מִמִּקְדָּ֫שֶׁ֥יךָ אֵ֚ל יִשְׂרָאֵ֗ל ה֚וּא נֹתֵ֨ן | עֹ֖ז וְתַֽעֲצֻמ֥וֹת לָעָ֗ם בָּ֘ר֥וּךְ אֱלֹהִֽים:
You are feared, O God, from Your Sanctuary. Because You destroyed it, You are feared. If He did not show favoritism to His [own] Sanctuary, surely [He will] not [show favoritism] to the wicked of the heathens. The Midrash Aggadah explains: Do not read: מִמִּקְדָּשֶׁיךָ, “from Your Sanctuaries,” but מִמְּקֻדְּשֶׁיךָ, “from Your hallowed ones.” When the Holy One, blessed be He, executes justice upon the righteous, He is feared, elevated, and praised. Similarly, it is said (Lev. 10:3): “Through those near to me I will be sanctified.” [Also] (Exod. 29:43), “and it will be sanctified with My honor” [i.e., with My honored ones]. With the death of Aaron’s two sons (Zev. 115b). Our Rabbis, however, expounded on the entire psalm until (verse 20): “Blessed is the Lord; every day” as referring to the giving of the Torah; (verse 10) “generous rain” refers to the giving of the Torah, and (verse 11) “Your congregation dwelt therein,” means that they became engrossed in Torah (Mid. Ps. 68 with variations). But as for me I feel uncertain in explaining the expression ישבוּ as meaning that they became engrossed in Torah. Also, my heart is uneasy at explaining (verse 17) “the mountain that God desired for His dwelling” as referring to Mt. Sinai, because He did not desire it for His dwelling and [did] not [want] to dwell there forever, whereas here it is written: “Even the Lord will dwell there forever.” Likewise (verse 13): “Kings (מלכי) of hosts,” he explained as “angels (מלאכי) of hosts,” which is not the language of Scripture.   נורא אלהים ממקדשיך.  ממה שהחרבתו אתה יראוי אם למקדשו לא נשא פנים קל וחומר לרשעים ומדרש אגדה אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך, שכשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתירא ומתעלה ומתקלס, וכן הוא אומר בקרובי אקדש (ויקרא י') ונקדש בכבודי (שמות כ"ט) במיתת שני בני אהרן, ורבותינו דרשו כל המזמור עד ברוך ה' יום יום על מתן תורה וגשם נדבות במתן תורה וחיתך ישבו בה, ואני אין לבי מתיישב לאמן לשון ישבו בה בל' נתיישבו בתורה וההר חמד אלהים לשבתו אין מתיישב לדרשו על הר סיני שהרי לא לשבתו חמדו ולא לשכון בו לנצח וכאן כתיב ישכון לנצח וכן מלכי צבאות פירשו כמו מלאכי צבאות ואין זה לשון המקרא: