1Now Job answered and said, |
|
אוַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּֽאמַר: |
2"How long will you grieve my soul and crush me with words? |
|
בעַד־אָ֖נָה תּֽוֹגְי֣וּן נַפְשִׁ֑י וּֽתְדַכְּאוּנַ֥נִי בְמִלִּֽים: |
will you grieve. Heb. תגיון,an expression of grief (תוגה). |
|
תוגיון.
ל' תוגה:
|
3Already ten times you humiliate me; you are not ashamed to alienate yourselves from me. |
|
גזֶ֚ה | עֶ֣שֶׂר פְּ֖עָמִים תַּכְלִימ֑וּנִי לֹֽא־תֵ֜בֹ֗שׁוּ תַּהְכְּרוּ־לִֽי: |
ten times. There are ten chapters until here. |
|
עשר פעמים.
עשר פרשיות יש עד כאן:
|
. |
|
תהכרו לי.
תתנכרו לי:
|
4And even if I have indeed erred, let my error stay with me. |
|
דוְאַף־אָמְנָ֥ם שָׁגִ֑יתִי אִ֜תִּ֗י תָּלִ֥ין מְשֽׁוּגָתִֽי: |
stay with me. I am the one who receives blows for my error. |
|
אתי תלין.
אני הוא הלוקח מכות על משוגתי:
|
5If indeed, you are added to my [troubles], and prove against me my reproach. |
|
האִם־אָ֖מְנָם עָלַ֣י תַּגְדִּ֑ילוּ וְתוֹכִ֥יחוּ עָ֜לַ֗י חֶרְפָּתִֽי: |
If indeed. you are added upon me to my trouble. |
|
אם אמנם.
אתם נוספים עלי לצרתי:
|
and prove against me my reproach. You show and prove my reproach to my face. |
|
ותוכיחו עלי חרפתי.
מראים ומוכיחים חרפתי על פני:
|
6Know then that God has perverted my cause, and He has encompassed me with His net. |
|
ודְּֽעוּ־אֵ֖פוֹ כִּי־אֱל֣וֹהַּ עִוְּתָ֑נִי וּמְ֜צוּד֗וֹ עָלַ֥י הִקִּֽיף: |
7Behold, I cry out [concerning] violence but I am not answered; I cry aloud but there is no justice. |
|
זהֵ֚ן אֶצְעַ֣ק חָ֖מָס וְלֹ֣א אֵֽעָנֶ֑ה אֲ֜שַׁוַּ֗ע וְאֵ֣ין מִשְׁפָּֽט: |
I cry out. concerning violence but I am not answered. |
|
אצעק.
על חמס ולא אענה:
|
8He has fenced in my way so that I cannot pass, and He places darkness on my paths. |
|
חאָרְחִ֣י גָ֖דַר וְלֹ֣א אֶֽעֱב֑וֹר וְעַ֥ל נְ֜תִֽיבוֹתַ֗י חֹ֣שֶׁךְ יָשִֽׂים: |
9He has stripped me of my honor, and removed the crown from my head. |
|
טכְּבוֹדִי מֵֽעָלַ֣י הִפְשִׁ֑יט וַ֜יָּ֗סַר עֲטֶ֣רֶת רֹאשִֽׁי: |
10He has broken me down all around and I have gone away; He has uprooted my hope like a tree. |
|
ייִתְּצֵ֣נִי סָ֖בִיב וָֽאֵלַ֑ךְ וַיַּסַּ֥ע כָּ֜עֵ֗ץ תִּקְוָתִֽי: |
he has uprooted. Heb. ויסע, an expression of uprooting. |
|
ויסע.
לשון עקירה:
|
11He has kindled His wrath against me, and He has regarded me as [one of] His enemies. |
|
יאוַיַּ֣חַר עָלַ֣י אַפּ֑וֹ וַיַּחְשְׁבֵ֖נִי ל֣וֹ כְצָרָֽיו: |
12Together His troops advance; they build their road against me, and camp around my tent. |
|
יביַּ֚חַד | יָ֘בֹ֚אוּ גְדוּדָ֗יו וַיָּסֹ֣לּוּ עָלַ֣י דַּרְכָּ֑ם וַיַּֽחֲנ֖וּ סָבִ֣יב לְאָֽהֳלִֽי: |
they build their road. Heb. ויסלו, an expression of a highway (מסלה). |
|
ויסולו.
לשון מסילה:
|
13He has distanced my brothers from me, and my friends became strange to me. |
|
יגאַחַי מֵֽעָלַ֣י הִרְחִ֑יק וְ֜יֹֽדְעַ֗י אַךְ־זָ֥רוּ מִמֶּֽנִּי: |
became strange. Heb. אך זרו, an expression of cruelty. |
|
אך זרו.
ל' אכזר:
|
14My relatives are gone, and my familiar friends have forgotten me. |
|
ידחָֽדְל֥וּ קְרוֹבָ֑י וּֽמְיֻדָּעַ֖י שְׁכֵחֽוּנִי: |
15Those who live in my house and my maidservants consider me a stranger; in their sight I am a foreigner. |
|
טוגָּ֘רֵ֚י בֵיתִ֣י וְ֖אַמְהֹתַי לְזָ֣ר תַּחְשְׁבֻ֑נִי נָ֜כְרִ֗י הָיִ֥יתִי בְעֵֽינֵיהֶֽם: |
16I call my servant and he does not respond; with my mouth I appeal to him. |
|
טזלְעַבְדִּ֣י קָ֖רָאתִי וְלֹ֣א יַֽעֲנֶ֑ה בְּמוֹ־פִ֜֗י אֶתְחַנֶּן־לֽוֹ: |
17My breath is strange to my wife, and I appeal to the children of my body. |
|
יזרוּחִֽי זָ֣רָה לְאִשְׁתִּ֑י וְ֜חַנֹּתִ֗י לִבְנֵ֥י בִטְנִֽי: |
to the children of my body. To those who I raised in my house as though they were my own children. |
|
לבני בטני.
לאותם שגדלתי בביתי כאלו הם בני:
|
18Even children despised me; I get up and they talk about me. |
|
יחגַּם־עֲ֖וִילִים מָ֣אֲסוּ בִ֑י אָ֜ק֗וּמָה וַיְדַבְּרוּ־בִֽי: |
children despised me. I was despised in the eyes of children, all the more so in the eyes of princes. |
|
עוילים מאסו בי.
נבזה אני בעיני נערים וכ"ש בעיני שרים:
|
19All my intimate friends abhor me; and those whom I loved turned against me. |
|
יטתִּֽעֲבוּנִי כָּל־מְתֵ֣י סוֹדִ֑י וְזֶֽה־אָ֜הַ֗בְתִּי נֶהְפְּכוּ־בִֽי: |
20My bones cleaved to my skin and to my flesh, and I escaped by the skin of my teeth. |
|
כבְּעוֹרִ֣י וּ֖בִבְשָׂרִי דָּֽבְקָ֣ה עַצְמִ֑י וָֽ֜אֶתְמַלְּטָ֗ה בְּע֣וֹר שִׁנָּֽי: |
My bones cleaved. because I am emaciated from thickness of flesh. |
|
דבקה עצמי.
שאני כחוש מעובי בשרי:
|
by the skin of my teeth. All his flesh was afflicted with boils and worms except his gums. |
|
בעור שיני.
כל בשרי היה לקוי בשחין ובתולעים חוץ מחניכי שיניו:
|
21Have pity on me, have pity on me, you, my friends, for God's hand has touched me. |
|
כאחָנֻּ֬נִי חָנֻּ֣נִי אַתֶּ֣ם רֵעָ֑י כִּ֥י יַד־אֱ֜ל֗וֹהַּ נָ֣גְעָה בִּֽי: |
22Why do you persecute me like God, and why are you not sated with my flesh? |
|
כבלָמָּה תִּרְדְּפֻ֣נִי כְמוֹ־אֵ֑ל וּמִ֜בְּשָׂרִ֗י לֹ֣א תִשְׂבָּֽעוּ: |
23Would then that my words be written; would that they were inscribed in a book! |
|
כגמִֽי־יִתֵּ֣ן אֵ֖פוֹ וְיִכָּֽתְב֣וּן מִלָּ֑י מִֽי־יִתֵּ֖ן בַּסֵּ֣פֶר וְיֻחָֽקוּ: |
24With an iron pen and lead, forever on the rock they should be hewn. |
|
כדבְּעֵֽט־בַּרְזֶ֥ל וְעֹפָ֑רֶת לָ֜עַ֗ד בַּצּ֥וּר יֵחָֽצְבֽוּן: |
With an iron pen. they should be inscribed in the rock, and afterwards they run lead over them to give the letters a black appearance, to make them recognizable. This is the practice of those who inscribe on stone. It cannot be explained to mean a lead pen because lead is soft in comparison with stone. |
|
בעט ברזל.
יחצבון בצור ואח"כ מעבירין את העופרת עליהם לתת לאותיות מראה שחרורית להכירם וכן דרך חוקק אבן ולא יתכן לפרש עט של עופרת שהרי רך הוא אצל האבן:
|
25But I know that my Redeemer lives, and the last on earth, He will endure. |
|
כהוַֽאֲנִ֣י יָ֖דַעְתִּי גֹּ֣אֲלִי חָ֑י וְ֜אַֽחֲר֗וֹן עַל־עָפָ֥ר יָקֽוּם: |
But I know that my Redeemer lives. This “vav” refers to the above. You persecute me, but I know that my Redeemer lives to requite you, and He will endure and rise. |
|
ואני ידעתי גואלי חי.
וא"ו זה חוזר למעלה אתם תרדפוני ואני ידעתי גואלי חי ליפרע והוא יתקיים ויעמוד:
|
and the last on the earth, He will endure. After all earth dwellers will perish, He will endure last. |
|
ואחרון על עפר יקום.
לאחר שיכלו כל שוכני עפר הוא אחרון יעמוד יקום יתקיים:
|
26And after my skin, they have cut into this, and from my flesh I see judgment. |
|
כווְאַחַ֣ר ע֖וֹרִי נִקְּפוּ־זֹ֑את וּמִ֜בְּשָׂרִ֗י אֶֽחֱזֶ֥ה אֱלֽוֹהַּ: |
And after my skin, they have cut into this. Yet they do not pay heed to my Redeemer, but after the plague of my skin, they cut, strike, and pierce. This vexation and persecution that I mentioned, which is to me like one cutting into my skin, like (Isa. 10:34): “And the thickets of the forests shall be cut off (ונקף).” |
|
ואחר עורי נקפו זאת.
והם אינם נותנים לב לגואלי אלא אחר מכת עורי נקפו ונקרו הקניטה והרדיפה הזאת שאמרתי שהיא לי כנוקף וחותך בעורי כמו (ישעיהו י׳:ל״ד) ונקף סבכי היער:
|
and from my flesh. I see judgments. |
|
ומבשרי.
אני רואה משפטים:
|
judgment. Heb. אלוה, an expression of judgment and chastisements. |
|
אלוה.
ל' משפט ויסורין:
|
27That I see for myself, and my eyes have seen and not a stranger; my kidneys are consumed within me. |
|
כזאֲשֶׁ֚ר אֲנִ֨י | אֶֽחֱזֶה־לִּ֗י וְעֵינַ֣י רָא֣וּ וְלֹא־זָ֑ר כָּל֖וּ כִלְיֹתַ֣י בְּחֵקִֽי: |
28Shall you say, 'Why should we persecute him?' And what is the root of the matter found in me? |
|
כחכִּ֣י תֹֽ֖אמְרוּ מַה־נִּרְדָּף־ל֑וֹ וְשֹׁ֥רֶשׁ דָּ֜בָ֗ר נִמְצָא־בִֽי: |
Shall you say, ‘Why should we persecute him?’. Like (Deut. 7:17), “Will you say in your heart,” in which כי is an expression of a question. That is to say, “Will you lay your heart to the matter to have pity and say, ‘Why should we persecute him?’” |
|
כי תאמרו מה נרדף לו.
כמו (דברים ז׳:י״ז) כי תאמר בלבבך שהוא משמש לשון דילמא כלומר ושתהיו נותנים לבכם לחמול ולומר למה נרדפנו:
|
and the root of the matter. that is found in him-what is it? This favor will never enter your mind [to determine] the root of the matter for which he suffers with pains. |
|
ושרש דבר.
הנמצא בו מה היא לעולם לא תעלה בלבבכם הטובה הזאת שרש דבר על מה הוא עומד:
|
29Fear the sword, for the wrath of iniquities is the sword, in order that you know the plunder." |
|
כטגּ֚וּרוּ לָכֶ֨ם | מִפְּנֵי־חֶ֗רֶב כִּֽי־חֵ֖מָה עֲוֹנ֣וֹת חָ֑רֶב לְמַ֖עַן תֵּֽדְע֣וּן שַׁדּֽוּן (כתיב שַׁדּֽיּן) : |
for the wrath. For you are committing much iniquity that will bring about the sword. |
|
כי חמה.
שאתם מגדילים עון המביא לידי חרב:
|
in order that you know. and understand the secret of the retribution that will come upon the wicked. Also, the mesorah is authoritative and שדין is written, as though it would say that there is justice (שיש דין) in the world, like (Jud. 5:7), “I, Deborah, arose (שַׁקַמְתִּי), [like שֶׁקַמְתִּי].” I saw this in Tanchuma (Mishpatim 3) |
|
למען תדעון.
ותבינו סוד הפורענות הבא על הרשעים ויש אם למסורת שדין כתיב כמו שיש דין בעולם כמו (שופטים ה׳:ז׳) שקמתי דבורה כן ראיתי בתנחומא:
|