Chapter 9

1In the first year of Darius, the son of Ahasuerus of the seed of Media, who was crowned over the kingdom of the Chaldeans.   אבִּשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְדָֽרְיָ֛וֶשׁ בֶּן־אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ מִזֶּ֣רַע מָדָ֑י אֲשֶׁ֣ר הָמְלַ֔ךְ עַ֖ל מַלְכ֥וּת כַּשְׂדִּֽים:
In the first year of Darius, the son of Ahasuerus. This is not the Ahasuerus of the days of Haman, for he was the king of Persia, whereas this one was Darius the Mede who was crowned over the kingdom of the Chaldeans when Belshazzar was slain, as is written above (6:1): “And Darius the Mede took (sic) the kingdom.”   בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש.  לא זהו אחשורוש שבימי המן כי הוא מלך פרס היה וזה דריוש המדי אשר הומלך על מלכות כשדים כשנהרג בלשצר כמו שכתוב למעלה ודריוש מדאה קבל מלכותא:
2In the first year of his reign, I, Daniel, contemplated the calculations, the number of the years that the word of the Lord had come to Jeremiah the prophet, since the destruction of Jerusalem seventy years.   בבִּשְׁנַ֚ת אַחַת֙ לְמָלְכ֔וֹ אֲנִי֙ דָּֽנִיֵּ֔אל בִּינֹ֖תִי בַּסְּפָרִ֑ים מִסְפַּ֣ר הַשָּׁנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָיָ֚ה דְבַר־יְהֹוָה֙ אֶל־יִרְמִיָ֣ה הַנָּבִ֔יא לְמַלֹּ֛אות לְחָרְב֥וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֖ם שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה:
Contemplated the calculations. Heb. בִּינֹתִי בַּסְפָרִים.   בינותי בספרים.  נסתכלתי בחשבונות:
the number of the years, etc.. I contemplated the calculation of the years, for I thought about what Jeremiah (29:10) prophesied: “For at the completion of seventy years of Babylon I will remember you,” and I thought that this remembrance is the building of the Temple, and that the seventy years end in the first year of Darius the Mede, since the kingdom of Babylon stretched forth a hand upon Israel, when Nebuchadnezzar vanquished Jehoiakim to be his slave. Now that was in the second year of Nebuchadnezzar’s reign, as the master said (Meg. 11b): “In the first year he conquered Nineveh; in the second year he went up and vanquished Jehoiakim.” Figure from that year until now, and you will find them [the 70 years]. This calculation is found also in the Mishnah of Seder Olam (ch. 28), and we learned there that in the year of Belshazzar’s death were 70 years from the day that Nebuchadnezzar ascended the throne: seventy minus one since the day that he conquered Jehoiakim, and yet one more year for Babylon, which Darius completed. And when I [Daniel] saw that the redemption was not hastening to come, I contemplated and put my heart to the calculation, and I knew that I should not have counted according to the conquest of Jehoiakim but [according] to the destruction of Jerusalem, when 70 years will be complete from the exile of Zedekiah, when Jerusalem was destroyed. And there are yet 18 years to come, for this exile was in the eighteenth year counting from the conquest of Jehoiakim, as we learned in Seder Olam: “They were exiled in the seventh year; they were exiled in the eighth year; they were exiled in the eighteenth year; they were exiled in the nineteenth year.” Our Sages in Tractate Megillah (11b) explained that they were exiled in the exile of Jeconiah in the seventh year, counting from the conquest of Jehoiakim, which is the eighth year of Nebuchadnezzar’s reign. They were exiled a second time in the eighteenth year, counting from the conquest of Jehoiakim, which is the nineteenth year of Nebuchadnezzar’s reign.   מספר השנים וגו'.  הייתי מחשב חשבון השנים שהייתי סבור על מה שניבא (ירמיה ט) כי לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם דמיתי שהפקידה הזאת היא בנין הבית ושבעים שנה כלים בשנת אחת לדריוש המדי משפשטה מלכות בבל יד על ישראל שכבש נבוכדנצר יהויקים להיות לו עבד והיא היתה שנה שניה למלכו' נבוכדנצר דאמר מר שנה ראשונה כבש נינוה שנה שני' עלה וכבש יהויקים צא וחשוב מאותה שנה ועד כאן ותמצאם, ואף במשנת סדר עולם נמצא החשבון הזה ושנינו שם בשנת מות בלשאצר הרי שבעים שנה מיום שמלך נבוכדנצר שבעים חסר אחת מיום שכבש יהויקים ועוד שנה אחת לבבל עמד דריוש והשלימה ובראותי כי עדיין אין הגאולה ממהרת לבא הבינותי ונתתי לב לספירת החשבון וידעתי שלא היה לי למנות לפי כבוש יהויקים אלא למלאות חרבות ירושלים כשימלאו שבעים שנה לגלות צדקיהו שבו חרבה ירושלים ועוד יש שמנה עשר לבא שהגלות הזאת היתה בי"ח שנה לכבוש יהויקים כמו ששנינו בסדר עולם גלו בז' גלו בח' גלו בי"ח גלו בי"ט ופירשו רז"ל במס' מגילה גלו גלות יכני' בשבעה לכבוש יהויקים שהוא שמנה לנבוכדנצר גלו בשנייה בשמנה עשרה לכיבוש יהויקים שהיא תשע עשרה לנבוכדנצר:
3And I turned my face to the Lord God to beg with prayer and supplications, with fasting and sackcloth and ashes.   גוָֽאֶתְּנָ֣ה אֶת־פָּנַ֗י אֶל־אֲדֹנָי֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים לְבַקֵּ֥שׁ תְּפִלָּ֖ה וְתַֽחֲנוּנִ֑ים בְּצ֖וֹם וְשַׂ֥ק וָאֵֽפֶר:
4And I prayed to the Lord my God, and I confessed, and I said, "Please, O Lord, O great and awesome God, Who keeps the covenant and the loving-kindness to those who love Him and keep His commandments.   דוָֽאֶתְפַּלְלָ֛ה לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהַ֖י וָֽאֶתְוַדֶּ֑ה וָאֹֽמְרָ֗ה אָ֥נָּ֚א אֲדֹנָי֙ הָאֵ֚ל הַגָּדוֹל֙ וְהַנּוֹרָ֔א שֹׁמֵ֚ר הַבְּרִית֙ וְֽהַחֶ֔סֶד לְאֹֽהֲבָ֖יו וּלְשֹֽׁמְרֵ֥י מִצְו‍ֹתָֽיו:
and I confessed. the sins of my people.   ואתודה.  על חטאת עמי:
O great and awesome God. but he did not say, “mighty.” He said [to himself], “Heathens are enslaving His children, so where are His mighty deeds?”   האל הגדול והנורא.  ולא אמר גבור אמר עובדי כוכבים משתעבדים בבניו ואיה גבורותיו:
5We have sinned and have dealt iniquitously; we have dealt wickedly and have rebelled, turning away from Your commandments and from Your ordinances.   החָטָ֥אנוּ וְעָוִ֖ינוּ הִרְשַׁ֣עְנוּ (כתיב והִרְשַׁ֣עְנוּ) וּמָרָ֑דְנוּ וְס֥וֹר מִמִּצְו‍ֹתֶ֖יךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶֽיךָ:
turning away. We were constantly turning away from Your commandments, tolant in Old French, turning away.   וסור.  והלכנו הלוך וסור ממצותיך טילנ"ש בלע"ז:
6And we have not obeyed Your servants, the prophets, who spoke in Your name to our kings, our princes, and our forefathers, and to all the people of the land.   ווְלֹ֚א שָׁמַ֙עְנוּ֙ אֶל־עֲבָדֶ֣יךָ הַנְּבִיאִ֔ים אֲשֶׁ֚ר דִּבְּרוּ֙ בְּשִׁמְךָ֔ אֶל־מְלָכֵ֥ינוּ שָׂרֵ֖ינוּ וַֽאֲבֹתֵ֑ינוּ וְאֶ֖ל כָּל־עַ֥ם הָאָֽרֶץ:
7To You, O Lord, is the righteousness, and to us is the shamefacedness as of this day, to the people of Judah, to the inhabitants of Jerusalem, and to all Israel both near and far, in all the lands to which you have driven them for the treachery that they have perpetrated toward You.   זלְךָ֚ אֲדֹנָי֙ הַצְּדָקָ֔ה וְלָ֛נוּ בֹּ֥שֶׁת הַפָּנִ֖ים כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה לְאִ֚ישׁ יְהוּדָה֙ וּלְיֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם וּלְכָל־יִשְׂרָאֵ֞ל הַקְּרֹבִ֣ים וְהָֽרְחֹקִ֗ים בְּכָל־הָֽאֲרָצוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הִדַּחְתָּ֣ם שָׁ֔ם בְּמַֽעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֥ר מָֽעֲלוּ־בָֽךְ:
To you, O Lord, is the righteousness. i.e., Your judgments and retributions that You have brought upon us-justice and righteousness are with You.   לך אד' הצדקה.  כלומר משפטיך ופורענות שהבאת עלינו הדין והצדק עמך:
and to us is the shamefacedness. We should be ashamed for what has happened to us, for we caused it for ourselves.   ולנו בושת הפנים.  כדי אנו להתבייש על המאורע לנו כי אנחנו גרמנו לעצמנו:
as of this day. as we see today.   כיום הזה.  כאשר אנחנו רואים היום:
8O Lord, to us is shamefacedness, to our kings, to our princes, and to our forefathers, who sinned against You.   חיְהֹוָ֗ה לָנוּ בֹּ֣שֶׁת הַפָּנִ֔ים לִמְלָכֵ֥ינוּ לְשָׂרֵ֖ינוּ וְלַֽאֲבֹתֵ֑ינוּ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖אנוּ לָֽךְ:
9To the Lord our God are the mercies and the pardons, for we have rebelled against Him.   טלַֽאדֹנָ֣י אֱלֹהֵ֔ינוּ הָרַֽחֲמִ֖ים וְהַסְּלִח֑וֹת כִּ֥י מָרַ֖דְנוּ בּֽוֹ:
To the Lord our God are the mercies. that we did not perish for our iniquities, for we rebelled against Him.   לאדני אלהינו הרחמים.  שלא כלינו בעונותינו כי מרדנו בו:
10And we have not hearkened to the voice of the Lord our God, to follow His teachings, which He placed before us by the hand of His servants, the prophets.   יוְלֹ֣א שָׁמַ֔עְנוּ בְּק֖וֹל יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לָלֶ֚כֶת בְּתֽוֹרֹתָיו֙ אֲשֶׁר נָתַ֣ן לְפָנֵ֔ינוּ בְּיַ֖ד עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִֽים:
11And all Israel have transgressed Your teaching, turning away, not heeding Your voice, and the curse and the oath, which are written in the Law of Moses, the servant of God, have befallen us, for we have sinned against Him.   יאוְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל עָֽבְרוּ֙ אֶת־תּֽוֹרָתֶ֔ךָ וְס֕וֹר לְבִלְתִּ֖י שְׁמ֣וֹעַ בְּקֹלֶ֑ךָ וַתִּתַּ֨ךְ עָלֵ֜ינוּ הָֽאָלָ֣ה וְהַשְּׁבֻעָ֗ה אֲשֶׁ֚ר כְּתוּבָה֙ בְּתוֹרַת֙ מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־הָֽאֱלֹהִ֔ים כִּ֥י חָטָ֖אנוּ לֽוֹ:
have befallen us. Heb. וַתִּתַּךְ, and You caused to reach us, like (Exod. 9:33): לֹא נִתַּךְ אָרְצָה, and Onkelos rendered: did not reach the earth.   ותתך עלינו.  ותגיע עלינו כמו לא נתך ארצה (שמות ט׳:ל״ג) ותרגם אונקלוס לא מטאת לארעה:
the curse and the oath. the curses of the Covenant with which You adjured us at Horeb (Lev 26:14): “And if you do not listen etc.”; all the curses written there.   האלה והשבועה.  אלות הברית אשר השבעתנו בחורב והיה אם לא תשמעו וגומר, כל הקללות הכתובות שם:
12And He has confirmed His word, which He spoke about us and about our judges who judged us, to bring upon us a great evil, which was not done under all the heavens, as was done in Jerusalem.   יבוַיָּ֜קֶם אֶת־דְּבָר֣וֹ | (כתיב דְּבָרֹ֣יו) אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר עָלֵ֗ינוּ וְעַ֚ל שֹֽׁפְטֵ֙ינוּ֙ אֲשֶׁ֣ר שְׁפָט֔וּנוּ לְהָבִ֥יא עָלֵ֖ינוּ רָעָ֣ה גְדֹלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־נֶֽעֶשְׂתָ֗ה תַּחַת כָּל־הַשָּׁמַ֔יִם כַּֽאֲשֶׁ֥ר נֶֽעֶשְׂתָ֖ה בִּירֽוּשָׁלִָֽם:
as was done in Jerusalem. the sword, slaying, the burning of the city; and they humbled women and put captives into neck irons.   כאשר נעשתה בירושלים.  חרב הרג ושרפת העיר ונשים ענו ושבו בקולרין:
13As is written in the Law of Moses, all this evil has come upon us, and we did not entreat the countenance of the Lord our God to repent of our iniquities and to contemplate Your truth.   יגכַּֽאֲשֶׁ֚ר כָּתוּב֙ בְּתוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֵ֛ת כָּל־הָֽרָעָ֥ה הַזֹּ֖את בָּ֣אָה עָלֵ֑ינוּ וְלֹֽא־חִלִּ֜ינוּ אֶת־פְּנֵ֣י | יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ לָשׁוּב֙ מֵֽעֲו‍ֹנֵ֔נוּ וּלְהַשְׂכִּ֖יל בַּֽאֲמִתֶּֽךָ:
As is written in the Law of Moses. a hint that He warned us that if we transgress the oath, all this evil will befall us.   כאשר כתוב בתורת משה.  רמז שהעיד בנו שאם נעבור על השבועה תבא עלינו כל הרעה הזאת:
14And the Lord hastened with the evil and brought it upon us, for the Lord our God is righteous with all His deeds which He performs, and we did not hearken to His voice.   ידוַיִּשְׁקֹ֚ד יְהֹוָה֙ עַל־הָֽרָעָ֔ה וַיְבִיאֶ֖הָ עָלֵ֑ינוּ כִּֽי־צַדִּ֞יק יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ עַל־כָּל־מַֽעֲשָׂיו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖עְנוּ בְּקֹלֽוֹ:
hastened. Heb. וַיִשְׁקֹד, and hastened.   וישקוד.  וימהר:
for… is righteous. for justice is with Him. Our Rabbis, however, explained that the Holy One, blessed be He, is charitable, and it is charity for us that He hastened and brought [the evil] two years before the numerical value of וַנוֹשַּׁנְתֶּם (Deut. 4:25): “and you will have grown old,” in order that [the curse of] “that you shall perish” should not be fulfilled with you. The numerical value of וַנוֹשַּׁנְתֶּם is 852, but they were exiled at the end of 850 [years] after their entry into the land.   כי צדיק.  כי הדין עמו ורבותי' פי' צדיק הקב"ה וצדקה היא עלינו שמיהר והקדים שתי שנים למנין ונושנתם כדי שלא תתקיים בנו כי אבד תאבדון ונושנתם בגי' שמונה מאות וחמשים ושתים והם גלו לסוף ח' מאות וחמשים לביאתם לארץ:
15And now, O Lord our God, Who took Your people out of the land of Egypt with a strong hand, and You have made for Yourself a Name as of this day; we have sinned, we have dealt wickedly.   טווְעַתָּ֣ה | אֲדֹנָ֣י אֱלֹהֵ֗ינוּ אֲשֶׁר֩ הוֹצֵ֨אתָ אֶת־עַמְּךָ֜ מֵאֶ֚רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה וַתַּֽעַשׂ־לְךָ֥ שֵׁ֖ם כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה חָטָ֖אנוּ רָשָֽׁעְנוּ:
And now, O Lord, our God. We confess that we have sinned and have dealt wickedly.   ועתה אד' אלהינו.  מתודים אנחנו כי חטאנו ורשענו:
16O Lord, according to all Your righteousness, may Your wrath and Your anger return now from Your city, Jerusalem, the mount of Your Sanctuary, for because of our sins and because of the iniquities of our forefathers, Jerusalem and Your people have become a mockery to all those surrounding us.   טזאֲדֹנָ֗י כְּכָל־צִדְקֹתֶ֙יךָ֙ יָֽשָׁב־נָ֚א אַפְּךָ֙ וַֽחֲמָ֣תְךָ֔ מֵעִֽירְךָ֥ יְרֽוּשָׁלִַ֖ם הַר־קָדְשֶׁ֑ךָ כִּ֚י בַֽחֲטָאֵ֙ינוּ֙ וּבַֽעֲו‍ֹנ֣וֹת אֲבֹתֵ֔ינוּ יְרֽוּשָׁלִַ֧ם וְעַמְּךָ֛ לְחֶרְפָּ֖ה לְכָל־סְבִֽיבֹתֵֽינוּ:
a mockery. [as translated,] a mockery.   לחרפה.  לגדוף:
to all those surrounding us. to all our neighbors; they all mock us.   לכל סביבותינו.  לכל שכנינו כולם מחרפים אותנו:
17And now, hearken, O Lord our God, to Your servant's prayer and to his supplications, and cause Your face to shine upon Your desolate Sanctuary, for the sake of the Lord.   יזוְעַתָּ֣ה | שְׁמַ֣ע אֱלֹהֵ֗ינוּ אֶל־תְּפִלַּ֚ת עַבְדְּךָ֙ וְאֶל־תַּֽחֲנוּנָ֔יו וְהָאֵ֣ר פָּנֶ֔יךָ עַל־מִקְדָּשְׁךָ֖ הַשָּׁמֵ֑ם לְמַ֖עַן אֲדֹנָֽי:
for the sake of the Lord. For the sake of the holy Name that is called upon the Temple, as it says (Exod. 15:17): “the Sanctuary, O Lord, (אֲדֹנָי) which Your hands have established.”   למען אד'.  למען שם הקדוש הנקרא על ב"ה שנאמר מקדש ה' כוננו ידך (שם טו):
18O Lord, incline Your ear and hearken, open Your eyes and see our desolations and the city upon which Your name is called, because not for our righteousness do we cast our supplications before You, but for Your great mercies.   יחהַטֵּ֨ה אֱלֹהַ֥י | אָזְנְךָ֘ וּֽשֲׁמָע֒ פְּקַ֣ח (כתיב פְּקַ֣חה) עֵינֶ֗יךָ וּרְאֵה֙ שֹֽׁמְמֹתֵ֔ינוּ וְהָעִ֕יר אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שִׁמְךָ֖ עָלֶ֑יהָ כִּ֣י | לֹ֣א עַל־צִדְקֹתֵ֗ינוּ אֲנַ֨חְנוּ מַפִּילִ֚ים תַּֽחֲנוּנֵ֙ינוּ֙ לְפָנֶ֔יךָ כִּ֥י עַל־רַֽחֲמֶ֖יךָ הָרַבִּֽים:
and see our desolations. and the desolations of the city upon which Your name is called, because not upon the support of our righteousness do we cast our supplications to benefit us, but we have come upon Your mercies.   וראה שוממותינו.  ושיממות העיר אשר נקר' שמך עליה כי לא על משענת צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו להטיב לנו כי על רחמיך באנו:
19O Lord, hear; O Lord, forgive; O Lord, hearken and do, do not delay; for Your sake, my God, for Your Name is called upon Your city and upon Your people."   יטאֲדֹנָ֚י | שְׁמָ֙עָה֙ אֲדֹנָ֣י | סְלָ֔חָה אֲדֹנָ֛י הַקְשִׁ֥יבָה וַֽעֲשֵׂ֖ה אַל־תְּאַחַ֑ר לְמַֽעַנְךָ֣ אֱלֹהַ֔י כִּֽי־שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל־עִֽירְךָ֖ וְעַל־עַמֶּֽךָ:
O Lord, hear. our supplications.   אד' שמעה.  אל תחנונינו:
O Lord, forgive. our sins.   אד' סלחה.  לחטאתינו:
O Lord, hearken. Your ear to our cry.   אד' הקשיבה.  אזנך לצעקתינו:
and do. our request and do not delay.   ועשה.  את בקשתינו ואל תאחר:
20Now I was still speaking and praying and confessing my sin and the sin of my people Israel and casting my supplication before the Lord my God about the mount of the Sanctuary of my God.   כוְע֨וֹד אֲנִ֚י מְדַבֵּר֙ וּמִתְפַּלֵּ֔ל וּמִתְוַדֶּה֙ חַטָּאתִ֔י וְחַטַּ֖את עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַפִּ֣יל תְּחִנָּתִ֗י לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהַ֔י עַ֖ל הַר־קֹ֥דֶשׁ אֱלֹהָֽי:
about the mount of the Sanctuary of my God. for the mount of the House of God, that it be built.   על הר קדש אלהי.  בעד הר בית אלהים שיבנה:
21While I was still speaking in prayer, the man Gabriel, whom I saw in the vision at first, approached me in swift flight about the time of the evening offering.   כאוְע֛וֹד אֲנִ֥י מְדַבֵּ֖ר בַּתְּפִלָּ֑ה וְהָאִ֣ישׁ גַּבְרִיאֵ֡ל אֲשֶׁר֩ רָאִ֨יתִי בֶֽחָז֚וֹן בַּתְּחִלָּה֙ מֻעָ֣ף בִּיעָ֔ף נֹגֵ֣עַ אֵלַ֔י כְּעֵ֖ת מִנְחַת־עָֽרֶב:
at first. in the days of Belshazzar, as is written above (8:15-26).   בתחילה.  בימי בלשצר כמו שכתוב למעלה:
in swift flight. [He was] caused to fly to me with flying and with gliding.   מועף ביעף.  היה מועף אלי בפריחה ובטיסה:
22And he enabled me to understand, and he spoke with me, and he said, "Daniel, now I have come forth to make you skillful in understanding.   כבוַיָּ֖בֶן וַיְדַבֵּ֣ר עִמִּ֑י וַיֹּאמַ֕ר דָּֽנִיֵּ֕אל עַתָּ֥ה יָצָ֖אתִי לְהַשְׂכִּֽילְךָ֥ בִינָֽה:
And he enabled me to understand. Heb. וַיָבֶן.   ויבן.  ויבינני:
23In the beginning of your supplications, a word came forth, and I have come to tell it, for you have desirable qualities; now contemplate the word and understand the vision.   כגבִּתְחִלַּ֨ת תַּֽחֲנוּנֶ֜יךָ יָצָ֣א דָבָ֗ר וַֽאֲנִי֙ בָּ֣אתִי לְהַגִּ֔יד כִּ֥י חֲמוּד֖וֹת אָ֑תָּה וּבִין֙ בַּדָּבָ֔ר וְהָבֵ֖ן בַּמַּרְאֶֽה:
In the beginning of your supplications, a word came forth. a true [word came] from the Holy One, blessed be He, to me to tell you.   בתחילת תחנוניך יצא דבר.  אמת מאת הקב"ה אלי להגיד לך:
for you have desirable qualities. You have qualities that are desirable to the Holy One, blessed be He.   כי חמודות אתה.  דברי חמד יש לך להקב"ה:
now contemplate the word. Put your heart to understand the word.   ובין בדבר.  ותן לב להבין בדבר:
24Seventy weeks [of years] have been decreed upon your people and upon the city of your Sanctuary to terminate the transgression and to end sin, and to expiate iniquity, and to bring eternal righteousness, and to seal up vision and prophet, and to anoint the Holy of Holies.   כדשָֽׁבֻעִ֨ים שִׁבְעִ֜ים נֶחְתַּ֥ךְ עַל־עַמְּךָ֣ | וְעַל־עִ֣יר קָדְשֶׁ֗ךָ לְכַלֵּ֨א הַפֶּ֜שַׁע וּלְהָתֵ֚ם (כתיב וּלְחָתֵ֚ם) חַטָּאוֹת֙ וּלְכַפֵּ֣ר עָו‍ֹ֔ן וּלְהָבִ֖יא צֶ֣דֶק עֹֽלָמִ֑ים וְלַחְתֹּם֙ חָז֣וֹן וְנָבִ֔יא וְלִמְשֹׁ֖חַ קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִֽׁים:
Seventy weeks [of years] have been decreed. on Jerusalem from the day of the first destruction in the days of Zedekiah until it will be [destroyed] the second time.   שבועים שבעים נחתך.  על ירושלים מיום חורבן ראשון בימי צדקיהו עד שיהיה בשניה:
to terminate the transgression and to end sin. so that Israel should receive their complete retribution in the exile of Titus and his subjugation, in order that their transgressions should terminate, their sins should end, and their iniquities should be expiated, in order to bring upon them eternal righteousness and to anoint upon them (sic) the Holy of Holies: the Ark, the altars, and the holy vessels, which they will bring to them through the king Messiah. The number of seventy weeks is four hundred and ninety years. The Babylonian exile was seventy [years] and the Second Temple stood four hundred and twenty [years].   לכלא הפשע ולהתם חטאת.  שיקבלו ישראל את גמר פורענותם בגלות טיטוס ושעבוד וכדי שיכלו פשעיהם ויתמו חטאתם ויתכפר עונותם כדי להביא עליהם צדק עולמים ולמשוח (עליהם) קדש קדשים. הארון והמזבחות וכלי הקודש שיבואו להם ע"י מלך המשיח ומנין שבועים ארבע מאות ותשעים שנה, גלות בבל ע' ובית שני ת"ך:
25And you shall know and understand that from the emergence of the word to restore and to rebuild Jerusalem until [the] anointed king [shall be] seven weeks, and [for] sixty-two weeks it will return and be built street and moat, but in troubled times.   כהוְתֵדַ֨ע וְתַשְׂכֵּ֜ל מִן־מֹצָ֣א דָבָ֗ר לְהָשִׁיב֙ וְלִבְנ֚וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ עַד־מָשִׁ֣יחַ נָגִ֔יד שָֽׁבֻעִ֖ים שִׁבְעָ֑ה וְשָֽׁבֻעִ֞ים שִׁשִּׁ֣ים וּשְׁנַ֗יִם תָּשׁוּב֙ וְנִבְנְתָה֙ רְח֣וֹב וְחָר֔וּץ וּבְצ֖וֹק הָעִתִּֽים:
And you shall know and understand from the emergence of the word. From the emergence of this word, which emerged at the beginning of your supplications to tell you, you shall know to understand [how] to restore and build Jerusalem.   ותדע ותשכל מן מוצא דבר.  מתוך מוצא דבר זה שיצא בתחלת תחנוניך להגיד לך תדע להשכיל להשיב ולבנות ירושלים:
until [the] anointed king. Time will be given from the day of the destruction until the coming of Cyrus, king of Persia, about whom the Holy One, blessed be He, said that he would return and build His city, and He called him His anointed and His king, as it says (Isa. 45:1): “So said the Lord to His anointed one, to Cyrus etc.” (verse 13): “He shall build My city and free My exiles, etc.”   עד משיח נגיד.  זמן תנתן מיום החורבן עד בא כרש מלך פרס שאמר הקב"ה עליו שהוא ישוב ויבנה עירו וקראו משיחו ונגידו שנא' כה אמר ה' למשיחו לכורש וגו' הוא יבנה עירי וגלותי ישלח וגו':
seven weeks. Seven complete shemittah cycles they will be in exile before Cyrus comes, and there were yet three more years, but since they did not constitute a complete shemittah cycle, they were not counted. In the first year of Darius, in which Daniel was standing when this vision was said to him, seventy years from the conquest of Jehoiakim terminated. Deduct eighteen years from them, in which the conquest of Jehoiakim preceded the destruction of Jerusalem, leaving fifty-two years. This is what our Rabbis learned (Yoma 54a): “For fifty-two years no one passed through Judea.” They are the fifty-two years from the day of the destruction until they returned in the days of Cyrus. Hence, we have seven shemittah cycles and three years.   שבועים שבעה.  שבע שמטות שלימות יהיו בגולה קודם שיבא כורש ועוד היו יותר שלש שנים אלא מתוך שלא שלמה השבוע לא נמנה בשנת אחת לדריוש המדי שהיה דניאל עומד בה כשנא' לו החזון הזה כלו שבעים לכבוש יהויקים צא מהן י"ח שנה שקדמה כבוש יהויקים לחורבות ירושלים נשארו נ"ב שנה היא ששנו רבותינו נ"ב שנה לא עבר איש ביהוד' הם נ"ב שנה אשר מיום החורבן עד שחזרו בימי כורש הרי ז' שמיטות ושלש שנים:
and in sixty-two weeks it will return and be built. i.e., the city with its streets.   ושבועים ששים ושנים תשוב ונבנתה.  העיר ברחובתיה ובחריצותיה:
and moat. Heb. וְחָרוּץ. They are the moats that they make around the wall to strengthen the city, which are called fosse in French, ditch or moat.   וחרוץ.  הם חריצים שעושין סביב החומה לחזוק העיר שקורין קאבה בלע"ז:
but in troubled times. But in those times they will be troubled and distressed, for in the subjugation of the kings of Persia and the heathens, they will burden them with harsh bondage. Now although there are sixty-two weeks and four years more that remain from the eighth week, whose beginning, viz. the three years, was included in the fifty-two years of the duration of the exile, those four years were not counted here because here he counted only weeks, and you find that from the beginning he started to count seventy weeks, and at the end, when he delineated their times and their judgments, he counted only sixty-nine, proving that one week was divided, part of it here and part of it there; and he mentioned only whole weeks.   ובצוק העתים.  ואותן העתים יהיו בצוק ובצרה כי בשעבוד מלכי פרס ועובדי כוכבים יהיו מטריחים עליהם בשעבוד קשה ואע"פ שהם ס"ב שבועים ועוד ארבע שנים שנותרו מן השבוע השמיני' שהיתה תחלתו נבלעת ג' שנים בתוך נ"ב של המשך הגולה לא נמנו כאן אותן ד' שנים לפי שלא מנה כאן אלא שבועים והרי אתה מוצא שמתחילה התחיל למנות שבועים ע', ובסוף כשפירש עתיהם ומשפטיהם לא מנה אלא ס"ט, אלא שבוע א' נחלק מקצתו לכאן ומקצתו לכאן והוא לא הזכיר אלא השבועים השלמים:
but in troubled times. They will be troubled in those times.   ובצוק העתים.  בצוקה יהיו אותן העתים:
26And after the sixty-two weeks, [the] anointed one will be cut off, and he will be no more, and the people of the coming monarch will destroy the city and the Sanctuary, and his end will come about by inundation, and until the end of the war, it will be cut off into desolation.   כווְאַֽחֲרֵ֚י הַשָּֽׁבֻעִים֙ שִׁשִּׁ֣ים וּשְׁנַ֔יִם יִכָּרֵ֥ת מָשִׁ֖יחַ וְאֵ֣ין ל֑וֹ וְהָעִ֨יר וְהַקֹּ֜דֶשׁ יַ֠שְׁחִית עַ֣ם נָגִ֚יד הַבָּא֙ וְקִצּ֣וֹ בַשֶּׁ֔טֶף וְעַד֙ קֵ֣ץ מִלְחָמָ֔ה נֶֽחֱרֶ֖צֶת שֹֽׁמֵמֽוֹת:
And after. those weeks.   ואחרי.  אותן שבועים:
[the] anointed one will be cut off. Agrippa, the king of Judea, who was ruling at the time of the destruction, will be slain.   יכרת משיח.  יהרג אגריפס מלך יהודה שהי' מושל בימי החורבן:
and he will be no more. Heb. וְאֵין לוֹ, and he will not have. The meaning is that he will not be.   ואין לו.  כמו ואיננו:
the anointed one. Heb. מָשִׁיחַ. This is purely an expression of a prince and a dignitary.   משיח.  אינו אלא ל' שר וגדול:
and the city and the Sanctuary. lit. and the city and the Holy.   והעיר והקדש.  והעיר והמקדש:
and the people of the coming monarch will destroy. [The monarch who will come] upon them. That is Titus and his armies.   ישחית עם נגיד הבא.  עליהם הוא טיטוס ואוכלוסיו:
and his end will come about by inundation. And his end will be damnation and destruction, for He will inundate the power of his kingdom through the Messiah.   וקצו בשטף.  וסופו לקללה ואבדון שישטיף כח מלכותו ע"י משיח:
and until the end of the wars.  of Gog the city will exist.   ועד קץ מלחמ'.  גוג תהא העיר:
cut off into desolation. a destruction of desolation.   נחרצת שוממות.  חרץ של שוממות:
27And he will strengthen a covenant for the princes for one week, and half the week he will abolish sacrifice and meal-offering, and on high, among abominations, will be the dumb one, and until destruction and extermination befall the dumb one.   כזוְהִגְבִּ֥יר בְּרִ֛ית לָֽרַבִּ֖ים שָׁב֣וּעַ אֶחָ֑ד וַֽחֲצִ֨י הַשָּׁב֜וּעַ יַשְׁבִּ֣ית | זֶ֣בַח וּמִנְחָ֗ה וְעַ֨ל כְּנַ֚ף שִׁקּוּצִים֙ מְשֹׁמֵ֔ם וְעַד־כָּלָה֙ וְנֶ֣חֱרָצָ֔ה תִּתַּ֖ךְ עַל־שׁוֹמֵֽם:
And he will strengthen a covenant for the princes for one week. לָרַבִּים, for the princes, like “and all the officers of (רַבֵּי) the king,” in the Book of Jeremiah (39:13).   והגביר ברית לרבים שבוע אחד.  לרבים לשרים כמו וכל רבי המלך בס' ירמיה נ"ב:
will strengthen. Titus [will strengthen] a covenant with the princes of Israel.   והגביר.  טיטוס ברית לשרי ישראל:
for one week. He will promise them the strengthening of a covenant and peace for seven years, but within the seven years, he will abrogate his covenant.   שבוע אחד.  יבטיחם בהגברת ברית ושלוה עד ז' שנים ובתוך השבוע יפר את בריתו:
he will abolish sacrifice and meal-offering. This is what he says in the first vision (8:26): “and in tranquility he will destroy many.” Through a covenant of tranquility, he will destroy them.   ישבית זבח ומנחה.  וזהו שאמר בחזיון הראשון ובשלוה ישחית רבים מתוך ברית שלוה ישחיתם:
and on high, among abominations will be the dumb one. This is a pejorative for pagan deities. i.e., on a high place, among abominations and disgusting things, he will place the dumb one, the pagan deity, which is dumb like a silent stone.   ועל כנף שקוצים משומם.  כנוי של גנאי עכו"ם הוא כלומר ועל מושב גובה בין שקוצים ותיעוב יניח את השומם את העכו"ם שהיא נאלמת כאבן דומם:
high. Heb. כְּנַף, lit. wing, an expression of height, like the wing of a flying bird.   כנף.  ל' גובה ככנף עוף הפורח:
and until destruction and extermination befall the dumb one. and the ruling of the abomination will endure until the day that the destruction and extermination decreed upon it [will] befall it, in the days of the king Messiah.   ועד כלה ונחרצה תתך על שומם.  ותתקיים ממשלת השקץ עד יום אשר תתך עלי' כלה ונחרצה הנגזור עליה בימי מלך המשיח:
befall the dumb one. Heb. תִּתַּךְ, reach; and total destruction will descend upon the image of the pagan deity and upon its worshippers.   תתך על שומם.  תגיח ותרד כליון תרוץ על העכו"ם ועל עובדיה: