Chapter 19

1For the conductor, a song of David.   אלַֽ֜מְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:
2The heavens recite the glory of God, and the sky tells of the work of His hands.   בהַשָּׁמַ֗יִם מְסַפְּרִ֥ים כְּבוֹד־אֵ֑ל וּמַֽעֲשֵׂ֥ה יָ֜דָ֗יו מַגִּ֥יד הָֽרָקִֽיעַ:
The heavens recite the glory of God. The Psalmist himself explains the matter: There is neither speech nor words. They do not speak with people but since “their line goes forth throughout the earth” and they give light to the people, thereby the creatures recite the glory of God and give thanks and bless [Him] for the luminaries.   השמים מספרים כבוד אל.  המשורר עצמו פירש את הדבר אין אומר ואין דברים. אינן מדברי' עם הבריות אלא מתוך שבכל הארץ יצא קום ומאירים לבריו' מתוך כך מספרים הבריות כבוד אל ומודים ומברכין על המאורות:
and the sky tells of the work of His hands. The stars and planets, which are the work of the hands of the Holy One, blessed be He, and which are there, as it is stated (in Gen. 1: 17): “And God placed them in the firmament of the heavens,” whence they proclaim His glory.   ומעשה ידיו מגיד הרקיע.  הכוכבים והמזלות שהם מעשה ידיו של הקב"ה אשר הם שם כמו שנאמ' ויתן אותם אלהים ברקיע השמים (בראשית א׳:י״ז) ומשם מגידים כבודו:
3Day to day utters speech, and night to night tells knowledge.   גי֣וֹם לְ֖יוֹם יַבִּ֣יעַ אֹ֑מֶר וְלַ֥יְלָה לְּ֜לַ֗יְלָה יְחַוֶּה־דָּֽעַת:
Day to day utters speech. The Creation is renewed from day to day. In the evening, the sun sets, and in the morning it rises. Thereby, the people utter sayings of praise throughout these days and nights, for they teach the people to praise and to give thanks. (Menachem interprets [the word] יביע as an expression of a gushing fountain (מעין נובע).   יום ליום יביע אומר.  מעשה בראשית מתחדש מיום אל יום לערב חמה שוקע' וזורחת לבקר ומתוך כך יביעו הבריות אמרי שבח על ידי הימי' והלילות שמורים את הבריות לקלס ולהודות מנחם פתר יביע לשון מעין נובע:
tells knowledge. Heb. יחוה, an expression of telling.   יחוה.  לשון הגדה:
4There is neither speech nor words; their voice is not heard.   דאֵ֣ין אֹ֖מֶר וְאֵ֣ין דְּבָרִ֑ים בְּ֜לִ֗י נִשְׁמָ֥ע קוֹלָֽם:
5Their line goes forth throughout the earth, and their words are at the end of the world; for the sun He made a tent therein.   הבְּכָל־הָאָ֨רֶץ | יָצָ֚א קַוָּ֗ם וּבִקְצֵ֣ה תֵ֖בֵל מִלֵּיהֶ֑ם לַ֜שֶּׁ֗מֶשׁ שָׂ֤ם | אֹ֥הֶל בָּהֶֽם:
Their line goes forth throughout the earth. The line of the heavens, which are stretched out over the face of the entire earth, and because of which their words are at the end of the world, for all speak of the wonders they see.   בכל הארץ יצא קום.  קו השמים שהם נמתחי' על פני כל הארץ ומחמת כן בקצה תבל מליהם שהכל מדברי' בנפלאות שהם רואים:
for the sun He made. [i.e.,] the Holy One, blessed be He.   לשמש שם.  הקב"ה:
a tent therein. In the heavens. From here it is derived that the sun is placed within its case. Tanchuma.   אהל בהם.  בשמי' מכאן שהשמש נתון בתוך תיקו תנחומא:
6And it is like a bridegroom emerging from his chamber; it rejoices like a mighty man running a course.   ווְה֗וּא כְּ֖חָתָן יֹצֵ֣א מֵֽחֻפָּת֑וֹ יָשִׂ֥ישׂ כְּ֜גִבּ֗וֹר לָר֥וּץ אֹֽרַח:
And it is like a bridegroom emerging from his chamber. every morning. This is what is meant by “The heavens recite the glory of God.”   והוא כחתן יוצא מחופתו.  בכל בקר וזהו שאמר השמים מספרים כבוד אל:
7From the end of the heavens is its source, and its circuit is to their ends, and none is hidden from its heat.   זמִקְצֵ֚ה הַשָּׁמַ֨יִם | מֽוֹצָא֗וֹ וּתְקֽוּפָת֥וֹ עַל־קְצוֹתָ֑ם וְאֵ֥ין נִ֜סְתָּ֗ר מֵֽחַמָּתֽוֹ:
and its circuit is to their ends. The circuit of its orbit is from one end to the other.   ותקופתו על קצותם.  הקפת סבובו מקצה אל קצה:
and none is hidden from its heat. Had the sun been placed in the lowest sky, no man would be able to hide from its heat (Mid. Ps. 18:13) for the sun and the moon are in the second sky, as is stated (in Hagigah 12b): There are seven skies, Vilon, Rakia, Shehakim, Zevul, Machon, Ma’on, Aravoth, and he counts them in order. Vilon does not serve for anything; in Rakia, are the sun, the moon, the stars, and the planets, etc.   ואין נסתר מחמתו.  אילמלא ניתן ברקיע התחתון לא היה אדם נסתר מפניו מפני חמימותו שחמה ולבנה ברקיע השני כדאמרינן שבעה רקיעים הם וילון רקיע שחקים זבול מכון מעון ערבות ומונה להם כסדרן וילון אינו משמש כלום רקיע יש בו חמה ולבנה כוכבים ומזלות כו':
8The law of the Lord is perfect, restoring the soul; the testimony of the Lord is faithful, making the simple one wise.   חתּ֘וֹרַ֚ת יְהֹוָ֣ה תְּ֖מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֖וּת יְהֹוָ֥ה נֶֽ֜אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי:
The law of the Lord is perfect. That too illuminates like the sun, as is written at the end of the topic: “enlightening the eyes,” and Scripture states (in Prov. 6:23): “For a commandment is a candle and the Torah is light.” Another explanation:   תורת ה' תמימה.  גם היא מאירה כשמש כמו שנאמר בסוף הענין מאירת עינים ואומר (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור. ד"א:
and none is hidden from its heat. on the Day of Judgment, [as is stated in Malachi 3:19]: “And the sun that comes shall burn them up.” But the law of the Lord is perfect; it restores the soul to ways of life and it protects those who study it from that burning, as is stated (ibid. verse 20): “And the sun of mercy shall rise with healing… for you who fear My Name.”   ואין נסתר מחמתו.  ליום הדין וליהט אותם היום הבא (מלאכי ג׳:י״ט) אבל תורת ה' תמימה היא משיבת נפש לדרכי חיים ומגינה היא על לומדיה מאותו להט כמו שנאמר וזרחה להם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וגו' (שם):
the testimony of the Lord is faithful. It is faithful to testify for those who study it.   עדות ה' נאמנה.  נאמנת היא להעיד בלומדיה:
restoring the soul. It [the law] restores it [the soul] from the ways of death to the ways of life. The law, the testimony, the orders, the commandments, the fear, and the judgments total six, corresponding to the six orders of the Mishnah. Between each name [of God] are five words including the name itself, corresponding to the Five Books of the Pentateuch. And so [the Psalmist] concludes: “true, altogether just.” They are altogether devised with kindness and truth.   משיבת נפש.  משיבתו מדרכי מיתה לדרכי חיים: תורת עדות פקודי מצות יראת משפטי ששה כנגד ששה סדרי משנה ובין כל שם ושם חמשה תיבות עם השם עצמו כנגד ה' חומשי תורה וחותם בסופן אמת צדקו יחדיו כלם יחד מתוקנים בחסד ואמת:
making the simple one wise. It gives wisdom to the simple.   מחכימת פתי.  נותנת חכמה לפתאים.
9The orders of the Lord are upright, causing the heart to rejoice; the commandment of the Lord is clear, enlightening the eyes.   טפִּקּ֘וּדֵ֚י יְהֹוָ֣ה יְ֖שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵ֑ב מִצְוַ֖ת יְהֹוָ֥ה בָּ֜רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם:
clear. Shining.   ברה.  מצהרת:
10The fear of the Lord is pure, existing forever; the judgments of the Lord are true, altogether just.   ייִרְאַ֚ת יְהֹוָ֨ה | טְהוֹרָה֘ עוֹמֶ֪דֶת לָ֫עַ֥ד מִשְׁפְּטֵֽי־יְהֹוָ֥ה אֱמֶ֑ת צָֽדְק֥וּ יַחְדָּֽו:
11They are to be desired more than gold, yea more than much fine gold, and are sweeter than honey and drippings of honeycombs.   יאהַנֶּֽחֱמָדִ֗ים מִ֖זָּהָב וּמִפָּ֣ז רָ֑ב וּמְתוּקִ֥ים מִ֜דְּבַ֗שׁ וְנֹ֣פֶת צוּפִֽים:
and drippings of honeycombs. Heb. ונפת צופים, sweetness of honeycombs; breche, or bresches, honeycombs. Menachem interprets ונפת as an expression of a drop, and so (in Prov. 5:3): “drip sweetness (נפת);” (ibid. 7:17), “I sprinkled (נפתי) my couch.”   ונפת צופים.  ומתק צופים ברויי"קאש בלעז ומנחם פתר ונפת לשון טפה וכן נפת תטפנה (משלי ה') נפתי משכבי (שם) (סא"א):
12Also Your servant was careful with them; for in observing them there is great reward.   יבגַּם־עַ֖בְדְּךָ נִזְהָ֣ר בָּהֶ֑ם בְּ֜שָׁמְרָ֗ם עֵ֣קֶב רָֽב:
for in observing them there is great reward. I was careful in its observance because of Your great good that You have hidden away, and according to this usage, עקב is like (Gen. 26:5): “because (עקב) Abraham hearkened to My voice.” Another explanation of עקב רב: The end of the Torah scholars is that they will come to greatness. עקב is an expression of the end, and there is a similar expression in the language of the Mishnah (Sotah 9:15): “At the end (בעקבות) of the exile, prior to the coming of the Messiah.”   בשמרם עקב רב.  נזהרתי בשמירת' בשביל רב טובך אשר צפנ' וללשון הזה עקב כמו (בראשי' כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי ד"א עקב רב סופן של תלמידי חכמים לבא לידי גדולה עקב לשון סוף ויש לו חבר בלשון משנה עקבות משיחא:
13Who understands errors? Cleanse me of hidden [sins].   יגשְׁגִיא֥וֹת מִֽי־יָבִ֑ין מִנִּסְתָּר֥וֹת נַקֵּֽנִי:
Who understands errors?. I was careful with them but it is impossible to be so careful that one does not err in them, and You cleanse me of hidden sins, which were hidden from me; of which I was unaware when I sinned inadvertently.   שגיאות מי יבין.  אני נזהרתי בהם אבל אי איפשר להזהר שלא אשגה בהם ואתה נקני מנסתרות שנסתרו ממני ולא ידעתי בחטאי בשגגה:
14Also withhold Your servant from willful sins; let them not rule over me; then I will be perfect and I will be cleansed of much transgression.   ידגַּ֚ם מִזֵּדִ֨ים | חֲשׂ֬ךְ עַבְדֶּ֗ךָ אַל־יִמְשְׁלוּ־בִ֖י אָ֥ז אֵיתָ֑ם וְ֜נִקֵּ֗יתִי מִפֶּ֥שַֽׁע רָֽב:
Also… from willful sins. Heb. מזדים, from willful sins.   גם מזדים.  מן הזדונות:
then I will be perfect. Heb. איתם will be perfect. The Sages said (Mid. Ps. 19:17, Lev. Rabbah 5:8): To what can David be compared? To a Cuthite who goes from door to door, and they are more cunning in this matter than any other people. “Give me a drink of water,” something that costs no money. After drinking, he says, “Perhaps you have a small onion?” After he gives it to him, he says, “Is there an onion without salt?” After he gives it to him, he says, “Give me a little bread, so that the onion does not harm me.” So did David say at first concerning the inadvertent sins, and then concerning the willful sins, and afterwards concerning the rebellious sins. פשעים are rebellious sins, with which one intends to provoke, and so Scripture says (II Kings 3:7): “The king of Moab rebelled (פשע) against me.”   אז איתם.  אהיה תמים אמרו חכמים למה דוד דומה לכותי המחזר על הפתחים והם מערימים בדבר יותר מכל אדם תנו לי מים לשתות דבר שאין בו חסרון כיס מששתה אמר יש כאן בצל קטן משנתנו לו אומר יש בצל בלא מלח משנתנו לו אמר תנו לי מעט לחם שלא יזיקני הבצל כך אמר דוד בתחל' על השגגות ואחר כך על הזדונו' ואחר כך על המרדים פשעים אלו המרדים שמתכוין להכעיס וכן הוא אומר (מ"ב ג') מלך מואב פשע בי:
15May the sayings of my mouth and the meditations of my heart be acceptable before You, O Lord, my Rock and my Redeemer.   טויִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן | אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֜הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי:
be acceptable. To appease and placate You.   יהיו לרצון.  לפיוס לרצותך: